נאות ניסים בע"מ ואח' נ' אלון מירב (פז) ואח'

החלטה

1.בפסק דין מיום 9.3.11 (להלן: "פסק הדין") הוריתי על פירוק השיתוף במקרקעין על דרך מכירת זכויותיו של אלישע נקר (להלן: "נקר") במקרקעין באמצעות כונסי הנכסים אשר יציעו את הזכויות למכירה בהתמחרות לכל המרבה במחיר.

2.פסק הדין התבסס על הקביעה לפיה כל בעלי הזכויות במקרקעין למעט נקר הסכימו לפירוק השיתוף בדרך של עריכת הסכם קומבינציה עם צד שלישי (להלן: "עיסקת הקומבינציה").

נקר לא הגיש ערעור על פסק הדין.

3.בעקבות פסק הדין, הגישו הכונסים בקשה לאישור המכר הזכויות לה"ה אריאל שוב ומריה אליוף (להלן: "הרוכשים") בסכום של 2,950,000 ₪ וכי סכום זה הוערך על ידי השמאי עמיר אהרוני (להלן: "אהרוני") כסכום סביר והגיוני.

4.על פי החלטתי מיום 1.1.12 נשלחה הבקשה לתגובת יתר בעלי הדין.

כל המשיבים למעט נקר נתנו הסכמתם לאישור המכירה לרוכשים.

5.נקר לעומת זאת הביע התנגדות לאישור המכירה עם הרוכשים, בטענה כי המחיר שהוצע נופל בסכום ניכר מהשומה שנערכה בזמנו על ידי אהרוני לפיה הוערך השווי ל-4,400,000 ₪.

יתר על כן, ביום 6.3.12 הציג נקר חוות דעת של השמאי ישראל ענבל מיום 7.2.12 לפיה שווי הזכויות שלו מסתכם לסך של 5,270,000 ₪.

6.במהלך הדיון שבפני (ישיבת יום 1.4.12) שמעתי את טענות בעלי הדין.

כונסי הנכסים טענו בפני כי נקר הודיע במכתב בא כוחו מיום 15.9.11 (נספח ב' לתגובת הכונסים) כי אין בדעתו לחבור לעיסקת הקומבינציה שנרקמה בין יתר בעלי הנכס והקבלן והוא מוכן למכירת זכויותיו מכח פסק הדין. בנסיבות אלו טענו הכונסים כי אין זה מן הראוי לאפשר לנקר שכבר גילה דעתו, לקבוע עמדה חדשה שגורמת לפגיעה באינטרס ההסתמכות הן זה של יתר בעלי המקרקעין והן בזה של הרוכשים.

7.לביסוס טענתם זו הפנו הכונסים לפסק הדין שניתן ב-רע"א 7311/10 יהודה כהן ואח' נ. יצחק דדון ואח' (פורסם בנבו - להלן: "פרשת דדון"), שם עמדה על מדוכת הדיון התנגדות למכירתו בידי המנהל המיוחד של נכס מקרקעין השייך לחייב הנמצא בהליכי כינוס נכסים (להלן: "החייב") שהתבססה על הטענה כי הסכום המוצע נופל ואינו משקף את שווי הנכס.

בית המשפט קמא קבע באותה פרשה:

"העיקרון של השאת תמורת המכר לטובת הנושים אינו חזות הכל, ובמקרה של הגשת הצעת מכר מאוחרת...עומדים כנגד עיקרון זה אינטרסים כבדי משקל אשר יש לבחון גם אותם ולאזן ביניהם לבין עיקרון השאת קופת הנושים...

בנסיבות אלה אין בהצעה המאוחרת כדי לגבור על האינטרסים החשובים של שמירת הגינות הליכי המימוש והגנה על אמון הציבור בהם וכן כיבוד אינטרס הציפיה וההסתמכות של הזוכה. אינטרס זה מתעצם – ככל שחולף זמן רב יותר מיום ההודעה על זכייתו והחתימה על חוזה המכר".

בית המשפט העליון אימץ למעשה את עמדת בית המשפט קמא ובדחותו את בקשת הרשות לערער קבע:

"בבואו לבחון האם לקבל הצעה מאוחרת גבוהה יותר, יביא בית המשפט בחשבון מכלול שיקולים ואינטרסים נוגדים ביניהם התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל אל מול הפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפיה של הזוכה...השיקול של השאת התמורה אינו השיקול הבלעדי ואף אינו בעל הבכורה" (פיסקה 16 לפסק הדין).

8.נקר לעומת זאת טען בפני כי הליך מכירת זכויותיו (להבדיל ממכר של כלל בעלי הזכויות בנכס) יהווה פגיעה קשה בקניינו ובערך זכויותיו, ועתר למתן הוראות לכונסים לבצע פרסומים נוספים למכירה ו/או לאפשר לו למצוא רוכש חלופי לחלקו, תוך פרק זמן שיקבע בית המשפט.

9.לחילופין בלבד ולמען הזהירות טען נקר כי ככל שבית המשפט לא ימצא לנכון לקבל את עתירותיו העיקריות - יש לאפשר לנקר לחתום על הסכם הקומבינציה, הפגיעה בזכויותיו (עמ' 2 לתגובת נקר לבקשת הכונסים).

10.הכונסים טענו בפני כי התנהלותו ההפכפכה של נקר גרמה עד כה, וממשיכה לגרום לעיכובים במימוש הסכם הקומבינציה (עמ' 5 לפרוטוקול).